בגילי, 23, אף אחד לא מצפה לבריחת שתן, שלא לדבר על אובדן שליטה מוחלט על היבטים מסוימים בגוף, אך נאלצתי לחוות זאת והיה לי הרבה מה ללמוד בדרך.
כשהתחלתי לחוות בריחת שתן וצואה, הייתי מאוד תלויה במשפחתי בנוגע לרוב ההחלטות הרפואיות והתמיכה הרגשית. הבעיה התעוררה כשרציתי לקבל החלטות לעתיד שלי בעצמי.
המשפחה שלי ציירה לי תמונה אופטימית מדי שבה אוכל להתגבר על הבעיות שלי. מאז גיל צעיר, נאבקתי בדיכאון קליני (MDD ודיסטימיה), וכאשר הבנתי שבריחת הצרכים היא משהו שאולי אצטרך להתמודד איתו לנצח, לא הייתי מוכנה להתמודד עם זה רגשית וזה ממש השפיע עליי. במיוחד בריחת צואה שעלולה לגרום לדמורליזציה רבה.
זה קרה בנקודה שבה התחלתי לתקשר יותר עם הרופאים שלי ובאמת התחלתי להבין מה המציאות ואיך להתכונן אליה. נכון לעכשיו, אני מתמודדת עם בריחת שתן באמצעות פדים סופגים. זה לא הפתרון האידיאלי ביותר, אך לאחר זיהום בשקית שתן חיצונית (קולוסטומיה) לפני שנה, למרבה הצער, אני מעדיפה להתעכב עם הרעיון של שימוש בשקית עד שאני מבוגרת בהרבה.
בהתחלה היה לי ממש קשה לדבר עם אנשים על הנושאים האלה. זה ללא ספק נושא מביך עבור רוב האנשים, אבל הקהילה אליה התחברתי של אנשים כמוני היא שעשתה את ההבדל הגדול ביותר בחיי. לפני כן, לא היה קל למצוא את מוצר הספיגה המושלם וחשבתי שתמיד אצטרך יותר הגנה. היתה לי גם בעיה גדולה למצוא הגנה טובה במידות קטנות יותר ודיסקרטיות. לרופא שלי לא היה מושג אילו מותגים וסוגים יש וכאן נכנסה הקהילה ועזרה לי.
כך מצאתי את הדרכים והמוצרים הטובים ביותר להתמודד עם בריחת השתן כדי לעבור ימים ולילות במינימום דאגה. עדיין יש לי בעיות עם מוצרי ספיגה שאינם מספיק דיסקרטיים ונוחים, אך באופן כללי הם עזרו לי להפוך למבוגרת מתפקדת, ללכת לאוניברסיטה, לעבוד ולהיות חלק מהחברה.
רוב הימים עדיין קשים ואי השליטה על הצרכים עדיין מהווה אי נוחות ממשית להתמודד איתה, במיוחד לבד. אבל חשוב לי להיות עצמאית ולעזור גם לאנשים אחרים. זו מטרה ברת השגה.
בריחת שתן היא דבר שיכול להשפיע על אנשים בכל הגילאים ואני מאמינה שהיכולת לדבר עם הרופא והקהילה על כך כדי לקבל את העזרה הדרושה היא הדרך הטובה ביותר להתחיל לעזור לעצמך ולגרום בעקיפין להעלאת תשומת הלב לנושא זה ולקבל תשומת לב בחזרה. כיף להיפטר מהטאבו ולהשאיר אותו מאחור.
